זה סיפור גדול על מקום קטן, שהתחיל כגלגול של דוכן אבטיחים אי שם בשלהי שנות הארבעים בתל אביב שאך התחילה לקרום עור וגידים

 

סבא צבי ניהל ביד רמה את דוכן האבטיחים, ולסבתא שרה היה מנהג קבוע להגיע בצהריי היום ולהשביע את רעבונו בתבשילים שהכינה. בדיוק כשהיתה מגיעה עם הכבודה הגסטרונומית לפתח הדוכן היו צצים להם לקוחות שבמקרה ברגע זה חשקה נפשם באבטיח עסיסי ואדום... וכך יצא שמדיבור אחד למשנהו התיישבו החושקים לצידו של צבי ו''בדרך אגב'' טעמו והתענגו מהתבשילים שסבתא הביאה לבעלה

כך נולד הרעיון להפוך את הצוותא בצהריי היום לצד דוכן האבטיחים לקיטון המעניק ארוחות צהרים לכל החושקים בתבשיליה היהודיים של שרה. וכך התגלגל לו הדוכן הקטן למרכז תרבות והסעדה במרכז חיי התרבות של העיר תל אביב באזור דיזינגוף. למקום הקטן עלו לרגל ערב רב של אנשים מכל קשת החברה של אותם ימים. היו בינהם אנשי רוח ומשוררים כדוגמת המשורר אלכסנדר פן, אשר בסעודת צהרים הכריז על אישיותו של המקום כתא קטן ובו ברגע הציע לשנות את שמו לקיטון, וכך הוחלט פה אחד שמו של המקום עד עצם היום הזה

קיטון הקטנה התגלגלה ממסעדה אופנתית של אותה תקופה לבית שני ואפילו ראשון לחוג לקוחות קבוע אשר פוקד את המקום עד עצם היום הזה, ומגיע יום יום בשעה קבועה ולא רק כדי לאכול ולהשביע את רעבונו, אלא כדי להרגיש את ניחוח הבית הקטן שמעניק תחושה של מטבח אישי של אמא הגורם לכל אדם שסועד בו להתרפק על זיכרונות ולהרגיש בבית לשעה קלה